28 אוקטובר 2011
כולנו אשמים
התקשורת הישראלית כבר מזה זמן שאינה תקשורת כהגדרתה אלא אירגון פוליטי פוסט-דמוקרטי. אנטי-דמוקרטי לקידום אג'נדות צרות, נישתיות אשר אינן מקובלות על מרבית הציבור.
כל שתקשורת הוגנת מחויבת אליו נעדר מדיווחי תקשורתנו. אובייקטיביות היא בדיחה לגבי דידה, דיווח אמת הוא שקר, כיסוי עיתונאי הוא חצאי אמיתות בלבד, זכות הציבור לדעת הא חובתו של הציבור לדעת את דעתו הפרטית של העיתונאי, חדשות מתאדות ונעלמות תדיר במדה ואינן עולות בקנה אחד עם האג'נדה העיתונאית, עבירות חוק לשון הרע וסוביודיצה הינם מעשה יום ביומו בלא שאי-מי נענש על כך כמו גם ייצור חדשות שיקריות ופרובוקטיביות. מועצת העיתונות הוא גוף אימפוטנטי, משובץ בנוכלים תקשורתים שכל סיבת קיומו היא הגנה על עיתונאים סלפנים ושקרנים.
מדוע הגענו למצב זה? האם אך העיתונאים אשמים בכך או שמא אנו כולנו חולקים את האשמה לכך ש"כלב השמירה של הדמוקרטיה" נעלם מחיינו מזה שנים רבות ובמקומו קיבלנו את "קן הצרעות", או מוטב לומר "קן הנחשים" המקעקעים יום ביומו את חוסנה הדמוקרטי של מדינת ישראל ומוליכים את כולנו לאבדון. בכך ששתקנו וקיבלנו בהכנעה את תכתיבי התקשורת, אנו ניסרנו את הענף שכולנו שוכנים עליו. הנה מדובר השנה אודות "צדק חברתי" (מושג אמורפי להלל), האם עלה בדעתו של מישהו לעלות על הבריקדות ולקעקע את נוכלי העיתונות, או מערכות המשפט, מהפרקליטות ועד בית המשפט העליון הבוחשים כרצונם נגד קיומנו כעם וכמדינה, האם זה אינו צדק חברתי כהלכתו, ראש וראשון? וכי תיקון המוסדות ההרסנים ביותר כיום לקיום מדינת ישראל אינם מחייבים עליה על הבסטיליה הזדה הזו? להלן מספר "דוגמיות" מיצגות:
גרוש גוש קטיף וצפון השומרון
שטיפת המוח התקשורתית אשר קדמה לגרוש גוש קטיף היא דוגמא טובה לנאמר. התקשורת, כאיש אחד, ללא עוררין, ללא ספקות, ללא שאלות קשות קיבלה את הסיסמה האידיוטית (אך חכמה פוליטית) של אריאל שרון לאמור : ""הפינוי" הוא טוב לביטחון ישראל". כה עיוורים הפכנו בניצוחה של התקשורת אשר מנעה כל שאלה מביכה לשרון וממשלתו באשר לאותו "ביטחון" מובטח, עד כי אפשר וקיעקענו במו ידינו את סיכויי קיומנו העתידי כמדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל. תוצאות אותו מהלך יבשילו פירות מרים מונים רבים בעתיד.
אנו, הציבור הפכנו לעדר זומבים, חסרי מחשבה, רפי שכל, נילושי מח אשר נהה אחר מצג שוא בעינים מזוגגות. מעטים קמו לזעוק "מה זאת היה לנו"? "האם טחו עינינו מראות את הכשל המובנה בגרוש גוש קטיף"?
פסטיבל גלעד שליט
עדות נוספת לנאמר כאן הוא "פסטיבל גלעד שליט". הציבור בישראל הוא ציבור בוגר משכיל ומושכל וקשה להסיטו לדרכים הזויות, קשה אך אפשרי. אנו בלענו ססמאות ריקות, אמור ניבזיות כ "גלעד הוא הילד של כולנו", וכדומה. לפתע נסתם מוחנו.
שלא תהיה אי הבנה, כולנו רצינו את גלעד בבית אך המחיר היה שנוי במחלוקת עמוקה וראוי היה כי יתקיים דיון ציבורי גם אם תוצאתו הסופית היתה שיחרור גלעד תמורת אלף מחבלים. אל לנו לשכוח כי משפחות אלפי הנרצחים והנכים עודן בנינו, כולל משפחות הנרצחים העתידים מידי משוחררי עסקת שליט. עצם מניעת הדיון הציבורי במקרה שליט ידחוף את כולנו לאותו מתווה ואף חמור יותר בחטיפת החייל הבאה (אופס, "הילד של כולנו"), והיא תתרחש בוודאות רבה. שלילת הדיון הציבורי תגרור אחריה תוצאה זהה ביחס הציבורי לנירצחי משוחררי עסקת טננבאום ומשפחותיהם. מי זוכר מה עלה בגורל המשפחות? למי כלל איכפת?
כל המצוי בניבכי הדיונים המקוונים באינטרנט לשחרור שליט תמורת המחיר הידוע, לאורך אלפי מאמרים והבעות דעה בכמויות עצומות, רובם שוללים את קיום העסקה מפאת מחירה, יכל היה להיווכח כי לא מילה ולא חצי מילה זלגה לדפי החדשות של העיתונים ומסכי הטלוויזיה. דממה תקשורתית מכוונת השתררה על התקשורת הישראלית באשר למחיר הנידרש והטענות כנגדו. אין תמה כי חלקים נירחבים בציבור אשר מוחם נישטף, נהו אחר הכוונת התקשורת שהפכה ל"חלילן מהמלין" וגררו את כולנו להיסטריה ציבורית, לעדר כבשים מיטפש, לפסיביות נילעגת ומוזרה ובעיקר, מסוכנת. התקשורת ככלל, דחפה לשחרור מרצחים מתוך אמונה אידיוטית של חבריה כי מחווה זו תחזק את הפלשתינים ותעודד הקמת מדינה פלשתינית. מה הסיכונים ליהודים טובים בנינו עקב שיחרור אותם דוקטורים לטרור לחופשי? מה יהיה אחר הקמת אותה מדינה פלשתינית אינה מענינם של מאחזי העינים בתקשורת, זו לא אחריותם נכון? שהרי תפקידם (לטעמם בלבד) הוא במילוי מאוויהם האידאולוגים הצרים. רצונו של הציבור כמובן שאינו מענינם, אנו לגבי דידם אך "בשר התותחים", "אידיוטים מועילים" למילוי גחמותיהם האישיות.
מחאת האוהלים
ומה באשר ל"מחאת האוהלים"? התקשורת התגיסה כאיש אחד, עיתונות וטלביזיה, ליחצן, לדחוף למוחותינו, לשטוף מוחותינו כי אך נאזין למנהיגי המוחים ומדינת ישראל שהפכה קומוניסטית תתרומם לעבר הנירוונה האוניברסלית. נישמע כבדיחה אך בחודשים הראשונים למחאה, למצער מליון מתושבי מדינת ישראל האמינו בכך (מוערך כי כנגד כל מפגין היה תומך נוסף פסיבי).
התקשורת מנעה כל עירעור והירהור כפירה באשר למחאה (מרגו, זוכרים). התקשורת העלתה על מוקד-הקולמוס כל שהעז לשאול שאלות ולהביע דעה מושכלת הנוגדת את האג'נדה התקשורתית. תחנות הטלביזיה (ערוצים 2 – 10) ייחצנו לילה לילה לאורך חודשים רבים ועד עצם ימינו אלה בהתחסדות ומצג אחיזת עינים ניבזי את המחאה ולמעשה הפכו לחלק אינטגרלי מצוות יחצנות המוחים.
כאשר לפני כחודשיים החלה המחאה לשקוע מפאת שהשאלות הקשות בקשר למניעי הנהגת המוחים ותוכניותיהם המטורללות החלו לצוף לעיני הציבור המושכל (בהזויים גם צוות "המומחים" הנילעג מטעם המחאה), פצחו "העיתונאים" במשנה מרץ במסע יחצני אישי בעיקר למען העילגת, דפנה ליפשיץ גסת הרוח והנוורוטית אשר מי אפסיה קוראים תגר על חוקי הפיזיקה. העיתונים ותחנות הטלביזיה מלאו במאמרים מתקתקים וחנפים ועוד אודות מי, אודות הגב' ליפשיץ, כדי ביזיון וקצף.
כמובן כי כל התמיכה התקשורתית לא נעשתה לשם שמים. "צדק חברתי"? אל תצחיקו אותם זה אף לא חלף בדעת שרלטני העיתונות. שינאה פתולוגית לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ולממשלת הימין בראשה הוא עומד, שנאה התואמת את שנאת מנהיגי המחאה, אנשי השמאל הרדיקלי האנרכיסטי ושוטמי מדינת ישראל, עירפלה כל הגיון. אלא מאי, אנו, הציבור ניסחפנו אחר הגיון קלוקל, ניבזי, נכלולי, מטורף של אנשי התקשורת אשר השתמשו בנו כמריונטות על חוט, היזו קצף פיגולים בדיצתם להכפשת ראש הממשלה באמצעות רוממות המחאה. רק ראו את פעולות היחצנות ד'היום של ההפגנה המתוכננת לסוף השבוע. העיתונים ותחנות הטלביזיה עובדים במשרה מלאה עבור מנהיגי המוחים ליחצן את ההפגנה הקרבה. האם עדיין עם ישראל "גויילם"?
ההסתה כנגד דתיים ומתישבי יו"ש
מזה כשנתים שהתקשורת לקחה על עצמה לנהל מסע גזעני בנוסך דר-שטירמר (בטאונו של הר גובלס ימח שמו) כנגד שני הציבורים הערכיים ביותר במדינת ישראל ואלו הם מתישבי יו"ש והמגזר הדתי על גווניו.
ההשוואה המקוממת הדר-שטירמרית מתבקשת באשר המסע התקשורתי מעלה על נס אלות, קללות, ביזוי, הדרה וחרמות יהודים, אך משום שהינם יהודים שומרי מצוות, המזוהים עם קבוצות אלו.
שתי הקבוצות הללו הם עתידה של מדינת ישראל. אנו החילונים איננו חשים דיינו במתרחש סביבנו לאורך זמן, בתהליך ההרסני לכולנו המסתחרר סביבנו. הנאמנות לעקרונות היהדות, הציונות והדמוקרטיה אשר אנו דור ההורים החזקנו ומחזיקים בהן עד היום אינם בדיוק נחלתם של בנינו, הללו נימצאים בתודעתם אך למחצה (במקרה הטוב ביותר). אותה התודעה היהודית והציונית של בנינו קיימת בנפשם של נכדינו אך לרבע וכך הלאה, הולך ופוחת הדור לשילשים ולריבעים עד ייתמו ויהפכו אבודים לעם היהודי.
נושאי הגחלת, אלו המזכירים לנו יום יום את סיבת ישיבתנו בארץ ישראל דווקא ולא באוגנדה או פזורים כמוץ נישא ברוח ברחבי העולם, מזכירים לנו ערכית מאין באנו ולאן אנו הולכים, הם שני הציבורים הנידונים, מתישבי יו"ש והציבור הדתי. המגמה של התיוונות בציבור החילוני, סיבות רבות לה, אך עובדתית היא חיה וקיימת. יותר ויותר עמומי שכל חילונים עובדים כוכבים ומזלות, דתות אחרות אשר אינן מגיעות לקרסולי היהדות. יותר ויותר בנינו מכורים לטיפה המרה, לנהנתנות, לאלימות, לשלילת הערבות ההדדית, לסמים ונרגילות ועוד מרעין בישין. אנו איננו יכולים להתגדר מאחורי יכולותינו המדעיות, השכלתנו הרחבה ו"הנאורה" והחפצים הנוצצים אשר בחזקתנו כאשר לאמיתו של דבר איננו בני אדם ראויים, איננו יצירי אנוש אשר רוח א-לוהים מרחפת מעל מעשיהם, א-לוהים אינו נימצא בליבנו, כאשר אנו עבדים לרמת המחיה שלנו, לבזבזנותנו, לגחמותינו, לנהנתנותנו, לחוסר איכפתיות מהאחר, לקיעקוע האחריות ההדדית החברתית והלאומית.
ומכאן ברי מדוע ציבור המתישבים והדתיים הינו לצנינים בעיני שרלטני התקשורת. הללו מגלמים בתנהלותם ובאישיותם את מרבית הפרמטרים הבזויים ברוח האדם המתיוון כמתואר לעיל. המתישבים והציבור הדתי הערכי מעמידים מראה כפולה בפני מתיווני התקשורת והם אינם יכולים לעמוד בכך ועמלים לסלק את המצפון הטוב מעל פניהם.
פעולות תג-תחיר
מסע הדמוניזציה כנגד הציבור הערכי ביותר במדינת ישראל כבר גובל בהסתה לרצח. כאשר יאיר (למפל הכבוי) לפיד ביומן שישי מה – 28 אוקטובר 2011 , בערוץ- 2 , עמל לפמפם למוחנו למצער 10 פעמים במשדר אחד כי פעולות תג המחיר אשר לכאורה נעשות בידי מתישבים (לכאורה, באשר חלק ניכבד מהן הינן פרובוקציות של ערבים ישראלים ופלשתינים המשחקים לידי ואולי אף מתואמים עם אנשי תקשורת), הינן מעשי טרור, הרי דעתו של המתיוון הזה השתבשה עליו מפאת שנאה פתולוגית לטובים ממנו.
אכן, אנו כאן איננו חסידי פעולות תג-המחיר ולא מפני שאפשר ומבהילות את אויבינו (מה רע?) אלא משום שמנזקות את הענין היהודי והציוני בפרט כאשר אלו מבוצעות כנגד מסגדים ובתי קברות מוסלמים. מאידך גיסא, לאור הידוע אודות ההתנכלות בת שנים, הדרה, גרוש, הרס, הגנה על פלשתינים והזנחת הגנת המתישבים ולעומתיות של שלטונות הצבא, המשטרה, הפרקליטות, השב"כ ובית המשפט העליון כנגד מתישבי יו"ש, הרי כי למצער, אנו איננו מקבלים פעולות אלו אך בהחלט מבינים את מניעיהם. כבר נאמר, "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו" ואנו חוטאים בדונינו אותם לכף חובה ממקום משכננו הבטוח המוגן בידי אותם אנשים ממש.
האיש הניקלה עם הג'ל, יוצר זהות מושלמת בין רוצחי הפת"ח והחמאס, מפוצצי האוטובוסים ובתי הקפה, רוצחי ילדים זקנים, אלפי נירצחים ונכים, לבין קבוצה קטנה של מרססי כתובות גרפיטי על קירות, עם הקפדה ברורה לא לפגוע בנפש, רחמנה ליצלן, שוד ושבר. יצירת הזהות המופרעת הזו אינה מכוונת אך כלפי מבצעי פעולות תג מחיר אשר מסתכמים לפי הערכות שונות בעשרות בלבד אלא השרלטן לפיד מכפיש ומסית בכך לדה-לגיטימציה של ציבורים אלו, לרצח כלל המתישבים והדתיים כקבוצה הומוגנית באורח גיזעני בנוסך דר-שטירמר. מה חבל כי עדיין לא הורמה הכפפה והאיש הרע הזה ניתבע במליונים על ההסתה הפרועה אותה הוא מקדם.
אלא שמצב הדברים גרוע מונים רבים. כבר ציינו לעיל את השפעת התקשורת על עיצוב דעת הקהל ויצירת היסטריה כנגד המטרות שאותן היא מסמנת. גם במקרים אלו, אנו בלענו את שיקרי התקשורת כבכורות בטרם קיץ מבלי לשאול שאלות, מבלי להטיל ספק, אנו מובלים באפנו על ידי שרלטני התקשורת לשלילה גורפת של ציבור עצום (המוערך יחדיו בכ- שני מליוני בני אדם), כאמור הערכי ביותר במדינת ישראל כיום. גם במקרה זה משמשים אנו, כלל הציבור כ"אידיוטים מועילים", כחבורת מריונטות חסרות בינה המופעלות באמצעות חוטים בילתי ניראים למלא את גחמותיהם האישיות של מתי מעט, ציבור קיקיוני בזוי מקרב אותם אשר משום מה קרויים עיתונאים.
כענין של עובדה, כלל התקשורת מהזרם המרכזי מקדמת את זכויות הפלשתינים, מדכאה את זכויות היהודים וחותרת אם במודע ואם מבלי משים לחורבן מדינת ישראל (מדינת כל אזרחיה). יש לה אג'נדה ברורה שמאלנית רדיקלית ואנרכיסטית וחבריה דבקים בה אם בגלוי ואם במשתמע. הפתרון לכך הוא פשוט. ערוץ 10 עומד בפני קריסה פיננסית מעבר לפינה. וודאי ניתן למצוא משקיע יהודי וציוני אשר ירכוש אותו בסכום נמוך יחסית, ינקה את האורוות הצואות מהשרלטנים השורצים בו ד'היום ויהפכו לבן דמותו של ערוץ "פוקס" האמריקני. הרעב בציבור הינו עצום לערוץ מאוזן אשר ניתן לסמוך על האובייקטיביות שלו וכך, אין ספק כי בתוך שנים בודדות יהפוך ערוץ זה לניצפה ביותר במדינת ישראל ממש כפי שארע עם ערוץ "פוקס" האמריקני ומאותן סיבות.
כולנו אשמים, משום שבמשטר הדמוקרטי הרגיש והנתון למשבי רוח מכל כיוון המאימים לקעקעו, הרי אזרח אשר סוכר פיו או קולמוסו, תורם באופן ישיר לעוד תנועת ניסור הענף עליו יושבים כולנו. היו רבים שהביעו דעתם, שאלו שאלות העלו ספקות ועל כך יבורכו. מאידך גיסא, היו רבים מונים רבים יותר אשר דימו בנפשם כי הינם חוזים בהצגה טובה לימי הקיץ השרביים ולא הטריחו עצמם להגיב, להביע דעתם. רבים מדי בנינו הוכו בסנוורי התקינות הפוליטית, חששו שמא מכריהם ידידיהם ומשפחתם יראו זאת בעין לא יפה ולכן לא נילחמו להביע דעתם. כן, כולנו אשמים.
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
